מבין החושים הרבים והנהדרים שלנו בני האדם, לראיה יש מקום של כבוד. זה אולי החוש המשמעותי ביותר להישרדותינו, וליכולת של בני האדם ללמוד ולתקשר. יחד עם זאת, זה חוש די מוזנח מבחינה בריאותית, אצל רובנו. לכל היותר, נגן עליו במשקפי

לפני כחצי שנה, בני הצעיר יונתן, בן השמונה, שפחות מסתדר עם כדורגל כשאר בני גילו, התחיל לנדנד לי שהוא רוצה לשחק פינג פונג.  מאחר, שבדרך כלל, אני משמש בתפקיד המנדנד והמדרבן לפעילות גופנית בקרב בני הבית, ולמרות שחשדתי שמדובר בגחמה

אזהרה – מאמר זה מיועד אך ורק לאנשים שנושמים!.  אלא שאם אתם קוראים מילים אלה, סביר להניח שאתם נושמים. אך האם ידועה לכם הדרך שבה אתם נושמים?  בפוסט הקודם ניסיתי לשכנע אתכם  שהמסע של האוויר לריאות ובחזרה חייב לעבור דרך

גיבור המאמר היום הוא איבר שלא זוכה לכבוד המגיע לו, למרות שהוא ממוקם במרכז הפנים שלנו. לאף יש מעט מאוד סימפטומים ביחס לאיברים אחרים ואנו נשים לב כנראה רק בשני מצבים;  המצב הראשון והפחות נפוץ הוא כשהאף נתפס כמפגע אסתטי

שבוע הספר, כמו הקיץ, הגיע בעתו ואתו הדוכנים, החתימות, המבצעים, וכמובן גם הספרים, שאת רובם, מצער להודות, לא תקראו. שני ספרים חדשים רכשתי לעצמי באחד השיטוטים ביריד שבוע הספר בתל אביב. הראשון: "קללת זאב הנהרות" מאת יוהני קארילה (הוצאת לוטוס).