לפני כחצי שנה, בני הצעיר יונתן, בן השמונה, שפחות מסתדר עם כדורגל כשאר בני גילו, התחיל לנדנד לי שהוא רוצה לשחק פינג פונג.  מאחר, שבדרך כלל, אני משמש בתפקיד המנדנד והמדרבן לפעילות גופנית בקרב בני הבית, ולמרות שחשדתי שמדובר בגחמה

אזהרה – מאמר זה מיועד אך ורק לאנשים שנושמים!.  אלא שאם אתם קוראים מילים אלה, סביר להניח שאתם נושמים. אך האם ידועה לכם הדרך שבה אתם נושמים?  בפוסט הקודם ניסיתי לשכנע אתכם  שהמסע של האוויר לריאות ובחזרה חייב לעבור דרך

גיבור המאמר היום הוא איבר שלא זוכה לכבוד המגיע לו, למרות שהוא ממוקם במרכז הפנים שלנו. לאף יש מעט מאוד סימפטומים ביחס לאיברים אחרים ואנו נשים לב כנראה רק בשני מצבים;  המצב הראשון והפחות נפוץ הוא כשהאף נתפס כמפגע אסתטי

שבוע הספר, כמו הקיץ, הגיע בעתו ואתו הדוכנים, החתימות, המבצעים, וכמובן גם הספרים, שאת רובם, מצער להודות, לא תקראו. שני ספרים חדשים רכשתי לעצמי באחד השיטוטים ביריד שבוע הספר בתל אביב. הראשון: "קללת זאב הנהרות" מאת יוהני קארילה (הוצאת לוטוס).

פעילות גופנית היא חלק חשוב, מאין כמותו, לאורח חיים בריא. הצרה היא שככל שחולפות השנים, רובנו הופכים פעילים פחות, מתקשים יותר להיות פעילים, לנוע, ובטח, להתאמן. סיבות לא חסר. חוסר חשק, חוסר זמן, עייפות, כאבים, מחלות, זיקנה. אלא שדווקא בגיל

אחד היתרונות בכתיבה הוא שאפשר תמיד לכתוב, בגבולות הטעם הטוב, מה שרוצים. קחו לדוגמה את המשפט הבא: מה משותף לאיילון מאסק, יובל נח-הררי, טיילור סוויפט ואבא שלי יוסף ז"ל? הנה כך, בהינף קולמוס, כתבתי את שמו של אבי במשפט אחד