"כדי להשיג משהו שאף פעם לא היה לנו אנחנו צריכים לעשות משהו שאף פעם לא עשינו"

אחד הקישקושים החמודים של יונתן, בן הזקונים שלי שחצה את גיל שנה לא מזמן, הוא "מה זה?" שנאמר בקול דקיק וחמוד עם השתאות תינוקית טיפוסית. לתגובה זהה אך עם קול עמוק יותר אני זוכה ממטופלים ורופאים כאחד, כאשר אני מכריז "…פסיה" או באנגלית- FASCIA. הפסיה היא גיבורת הניוזלטר הנוכחי. הפסיה היא למעשה רקמת חיבור, כלומר התפקיד הראשון של סיבי הקולגן המרכיבים את הפסיה הוא לחבר רקמות אחת לשניה.  סיבי קולגן למשל יוצרים משטח שדומה לגרב רשת נשית שמחבר בין השרירים בגוף. יריעות פסיה עוטפות  כל שריר אורזות אותו ולמעשה נותנות לשריר צורה.  יריעות פסיה עדינות יותר נמצאות גם בתוך כל שריר בצורה הדומה לקליפה העדינה שמפרידה ויוצרת את פלחי התפוז. יריעות הפסיה שעוטפות את השריר הופכות בקצה השריר לגידים שמחברים את השריר לעצם. סיבי קולגן מחברים גם את השריר לכל אורכו לעצם. סיבי קולגן זעירים גם נמצאים בין התאים שלנו ומעניקים מבנה ותמיכה לכלי הדם, צינוריות הלימפה והעצבים העוברים דרכם.  סיבי קולגן הם חלק מהרשת שנותנת צורה לכל כלי הדם בגוף ( כמאה אלף ק"מ). תצורות שונות של סיבי קולגן יוצרות את העצמות, הגידים, הסחוסים והדיסקים. הפסיה וסיבי הקולגן למעשה שזורים סביב  ובתוך כל אבר ותא בגופנו. בתמונה לעיל כל מה שצבוע בלבן הוא יריעת פסיה. הפסיה מכילה גם מעט סיבי אלסטין שנותנים לעור, לשרירים ולכלי דם את הגמישות שלהם והפסיה מכילה גם תרכובות סוכר (גלוקוזאמינוגליקנים) שתפקידם בין השאר לאגור סביבם מים שדואגים שהפסיה תנוע בקלות וללא חיכוך ( תרכובת סוכר ידועה היא החומצה ההיאלורונית אותה נוהגים להזריק לעור ולמפרקים). סיב קולגן הוא אבן בנין בסיסית של פסיה. הסיב עצמו הוא חלבון הבנוי משרשראות ארוכות של חומצות אמינו. תדמיינו מחרוזת פנינים שנמתחת לקו ישר. כל פנינה היא חומצת אמינו אחת, כל שרשרת מכילה 400 פנינים. שלוש שרשראות כאלה נקשרות אחת לשניה  בדיוק כמו צמה במבנה תלת מימדי שנקרא- טריפל הליקס.  מולקולה כזאת של קולגן אורכה 300 מיליארדיות המטר (300 נאנומטר). כאשר מספר מולקולות קולגן מתקבצות יחדיו אחד ליד השניה נוצר סיב קולגן. סיבי הקולגן לפי סידורם במרחב, צפיפותם, ותגובתם עם סיבי קולגן אחרים ומולקולות אחרות  יוצרים את תצורות הפסיה השונות ואת סוגי הקולגן השונים (יש 28 סוגים, אך סוג מספר אחד הוא השכיח ביותר בגוף). למעלה ניתן לראות איך סיבי קולגן מתאגדים יחדיו ליצירת גיד. עד לא מזמן חשבו המדענים והרופאים שהפסיה וסיבי הקולגן משמשים כדבק ביולוגי ותו לא. והנה בשנים האחרונות התחילו מספר קבוצות מחקר, בעיקר בגרמניה, לחקור את הפסיה עצמה גם תחת המיקרוסקופ וגם תוך כדי פעולת השרירים ומה שהתגלה, הוא לא פחות ממדהים.. מסתבר שכמעט חצי מהכח שאנחנו מפיקים מגיע מפעולת הפסיה עצמה (ולא כמו שנהוג לחשוב – מהתכווצות והרפיית השריר). הפסיה פועלת במקרים רבים כקפיץ אלסטי שיודע לאגור אנרגיה ואז לשחרר אותה.  התאים המייצרים את הקולגן, הנקראים פיברוציטים, מושפעים מאד מהורמונים וממולקולות רבות אחרות- כמו מתווכי דלקת. הפסיה גם מכילה עצבים רבים. כל זה מסביר לנו בצורה אלגנטית את הקשר בין הנפש לגוף. סטרס נפשי כרוני גורם להפרשת הורמוני סטרס כמו אדרנלין וקורטיזול ואלה בתורם גורמים לפסיה להתכווץ להתעבות ולאבד אט אט את היכולת שלה לנוע בצורה חלקה וגמישה. לכן לאנשים מדוכאים יש משמעותית יותר כאבי גב כרוניים. כאבי גב כרוניים בתורם, הם שכיחים ביותר באוכלוסיה ומפרנסים סוללה נכבדת של –אורטופדים (עם שלל ההתערבויות הפולשניות שלהם), רנטגנולוגים, פיזיוטרפיסטים, מדקרים, אוסטיאופטים, כירופרקטורים, מעסים, ואחרונים חביבים את חברות התרופות על שלל התרופות נוגדות הכאב שלהן (וולטרן, אטופן, ארקוקסיה, טרמדקס, פרקוסט, מדבקות מורפיום, זריקות אפידורליות,  ואלה רק כדי למנות כמה) . החשיבה הרפואית הקלאסית רואה שני גורמים עיקריים לכאב הגב – שרירים מכווצים ומודלקים ופריצות דיסק שלוחצות על עצבים. יש עוד שלל גורמים אחרים יותר נדירים כמו היצרות עמוד השידרה, גידול או גרורות, שברים ועוד. המחקר על הפסיה מראה שלמעשה היא היא הגורם לרוב כאבי הגב, חריפים וכרוניים כאחד. כמו גם כאבים כרוניים בכתף, במרפק, בעורף ואיפה לא. כאשר הפסיה נפגעת, מתכווצת ומוחלשת תאי העצב בתוכה מתחילים לשדר כאב. הפסיה יכולה להיפגע מחוסר תנועה כמו בישיבה ממושכת או מיציבה לא מאוזנת, הפסיה יכולה להיפגע ממצב של דהידרציה (חוסר במים) כרונית שאופיינית מאד בעידן המודרני, הפסיה יכולה להיפגע מתהליכים דלקתיים אחרים בגוף (כמו במחלות אוטואימוניות), הפסיה יכולה להיפגע מעומסים פתאומיים שיוצרים בה קרעים ודלקת. הפסיה יכולה להגיב למצב סטרס נפשי בהתקשחות, התכווצות והתעבות. הפסיה יכולה להיפגע מתזונה לקויה וחסרה שלא מספקת לה מספיק חומרי בנין. הפסיה יכולה להיפגע גם מראיה חלשה שמשנה את יציבת הגוף. הפסיה נתונה לתהליך  זקנה כמו כל הגוף. רשתות סיבי הקולגן מאבדות את האלסטיות שלהן, הן מתייבשות, מתקשחות, מתעבות, מסתיידות, נדבקות אחת לשניה, ולבסוף נחלשות והופכות לצלוליט, אוסטיאופורוזיס, עור נפול, קמטים עמוקים, כאבי פרקים, נוקשות בתנועה, ומה לא. מעגל קסמים נוצר כאשר כאב ממקור הפסיה גורם להגבלה או הפסקה של תנועה שבתורם מזיקים לבריאות הפסיה וחוזר חלילה. פגיעה בארגון ותפקוד סיבי הקולגן תפגע כאמור גם בכלי הדם והלימפה שעוברים בתוכם. פגיעה באיכות הפסיה היא בעצם מה ש"מעניק" לגוף שלנו מראה והרגשה זקנים. המחקר מספק גם הזדמנות לחקור התערבויות טיפוליות שמוכוונות ישירות לפסיה. החוקרים גילו שאנחנו יכולים להשפיע במידה רבה על בריאות הפסיה שלנו. הנושא הוא רחב מדי להתייחסות מלאה כאן אך אביא להלן את מה שאנחנו יודעים היום על תרגילים גופניים ששומרים על בריאות רקמת החיבור שלנו. (על מרכיבים נוספים חשובים לבריאות הפסיה, כמו- תזונה נאותה, שתייה מספקת, תוספי מזון, קוסמטיקה יעילה לעור, שימוש בחום וקור ועוד – אכתוב בעתיד)

• כדי לשמור על האיכות הקפיצית אלסטית של הפסיה כדאי לבצע על בסיס יומי סט קצר של קפיצות. ניתן לראות בסרטון זה הקדמה קצרה לתרגיל ה-קפיצות במקום או rebounding כפי שהוא נקרא באנגלית. מניסיוני עם מטופלים כל סוג של קפיצה הוא טוב. כדאי בכל גיל לכוון אט אט לקפיצות קצת יותר גבוהות ועם יותר ניתור ועוצמה. מספיק לקפוץ 2-4 קפיצות חזקות וגבוהות פעם ביום. למי שלא קפץ שנים רבות כדאי להתחיל עם קפיצות קלות במקום רק עם הרמה קלה של העקב. מחקר מ-2015 (1) בדק את השפעת אימון הקפיצות על הפסיה של 20 נחקרים זקנים. המחקר גילה שיפור ניכר בפרמטרים רבים כמו גובה קפיצה, איכות גיד האכילס, איכות מפרק הקרסול ועוד.
• הפסיה אוהבת מתיחות איטיות ורגועות תוך גיוון של זוויות ועומסים שונים. מתיחות בסיסיות כמו התכופפות עם ידיים לרצפה או התמתחות מעלה או תנוחות שונות של יוגה גורמים לפסיה להתרחב ולהתכווץ ולקבל אספקת דם טריה. שיטות כמו יוגה, טאי צ'י, צ'י קונג, פילאטיס או פלדנקרייז, מרגיעות מאד ויוצרות סביבה הורמונלית שמרגיעה את הפסיה.
• ניתן לעסות את הפסיה, ואחד האביזרים שאני מאוד אוהב הוא ה-FOAM ROLLER (אין לי מניות בזה) בעזרתו לשים את הפסיה כמו בצק. שימוש יום יומי של מספר דקות בגליל עושה פלאים לפסיה. אני ממליץ לראות סרט הדרכה קצר עם הסבר ותמונות תלת מימדיות של הפסיה (למתחילים מומלץ לדלג על אזור הגב התחתון במסאז' העצמי עם הגליל). הגליל מאפשר לנו נגישות לעבודה דמויית מסאז' על עצמנו. מסאז' רקמות עמוק, כוסות רוח, שיאצו, רולפינג, שחרור מיופסיאלי ומכשירים שונים , כולם טובים גם הם אך פחות נגישים.
• יציבה מושלמת. הפסיה היא במידה רבה כמו פלסטלינה. היא מעוצבת על ידי הצורה בה אנחנו זזים, נושמים, אוכלים וישנים. לפחות פעם ביום אני ממליץ לחזור ליציבה מושלמת ולהזכיר לפסיה איך היא אמורה להיות כשהגוף רגוע, שלו, זקוף, רפוי אך מוכן לפעולה.

תרגול יומי של ארבעת הנ"ל אמור להיות הבסיס של התנועה שלנו. שכן הפסיה היא הבסיס של כל המבנה הגופני שלנו. זהו תרגול סופר-פשוט ומאד זמין ומאד רך כלפי הגוף  ולכן מתאים לכל גיל. מומלץ לחזור עליו  מספר פעמים ביום. כל יום. כל החיים. בהצלחה.