“למה שאני אדאג לדורות הבאים? מה הם אי פעם עשו בשבילי?” (גראוצ’ו מרקס)

מה משותף לאוקינווה, סרדיניה, איקריה (אי ביוון), לומה לינדה בארה”ב וחצי האי ניקויה בקוסטה ריקה? אזורים אלו נקראים ה”אזורים הכחולים”. לאנשים באזורים אלו, המפוזרים ברחבי העולם, יש את תוחלת החיים הארוכה ביותר. דן בוטנר, עיתונאי חוקר, פרסם ב-2010  את ספרו הידוע “האזורים כחולים” (זמורה ביתן-מודן 2011) ובהרצאת  TED מאד ידועה ומומלצת מספר את סיפור המחקר שלו. על סמך המחקר שלו ומחקרים אחרים, דמוגרפיים ואפידמיולוגים, עולה השאלה מדוע דווקא התושבים באזורים אלו מאריכים ימים – בסרדיניה למשל, שיעור בני המאה גבוה פי 30 מאשר באמריקה. ולא רק מאריכים ימים, אלא גם שומרים על תפקוד גבוה כל חייהם. מזל, גנטיקה, תזונה משובחת, קשרים קהילתיים ומשפחתיים טובים, אוויר ומים נקיים, אקלים נוח, חיים נטולי סטרס ומלחמות, פעילות גופנית יומית, כולם אחראים במידה כזו או אחרת על אריכות הימים יוצאת הדופן של אזורים אלו. שימו לב היטב מה חסר ברשימה. רפואה מודרנית. למעט לומה לינדה, שתכף נרחיב בעניינה, ארבעת האזורים האחרים הם חבלי ארץ כפריים עם מערכת בריאות מינימלית. לא תמצאו שם בתי חולים משוכללים עם מרפאות דיאליזה, השתלות אברים ועשרות מחלקות ומרפאות חוץ. לא תמצאו שם מכוני פיזיותרפיה, פסיכיאטרים ומרפאות כאב (עם רשימת המתנה של חצי שנה). התושבים שם לא עוברים ממוגרפיות וקולונוסקופיות וניטור מדוקדק של הכולסטרול שלהם. לא תמצאו שם גם ערמות של מומחים (כמוני) ושל ועדות עם שלל המלצות בריאותיות סותרות. לא תמצאו שם תאגידי תרופות המפרסמים באגרסיביות את מרכולתן. וגם – לא תמצאו שם גם מכוני כושר, שעוני דופק, חולצות מדיפות זיעה ונעלי ריצה משוכללות.

בני המאה באזורים האלו נולדו בתחילת המאה הקודמת. מרבית חייהם התנהלו בפשטות, רחוקים שנות אור מהחיים האינטרנטיים עמוסי הגירויים והחשמל. המסר העיקרי והחשוב ביותר המגיע מאזורים אלו הוא שיש לנו את זה כבני אדם. בהינתן התנאים האופטימליים אנחנו בהחלט יכולים להאריך ימים בתפקוד מצוין ללא כל מערכת בריאות משוכללת, ללא תקציבי בריאות שנמצאים בגירעון מתמיד, ללא שר (לשעבר) שמנהיג את הבריאות שלנו, ללא מחקר מדעי אינסופי, ללא ערמות של תרופות ותוספים ומה לא. האם כמויות הכסף והמשאבים האינסופיים המושקעים בבריאות הם בעצם ניסיון די כושל לפצות על תזונה קלוקלת, מחסור בקשרים קהילתיים ומשפחתיים, זיהום סביבתי חמור והתנתקות מחיים הקרובים לטבע?

בעשרים השנים האחרונות, ניתן לזהות גם באזורים הכחולים ירידה בתוחלת החיים. הדור הצעיר כבר אוכל מקדונלד, והתיעוש העירוני מתחיל לנגוס באורח החיים הכפרי הפשוט. כאשר תושבים מיפן, שבה תוחלת החיים הגבוהה בעולם, מהגרים לארה”ב, תוך דור צונחת תוחלת החיים שלהם ומשתווה לתוחלת המקומית (1)  ואותו דבר קורה כאשר ההרגלים האמריקאים “מיובאים” לאזורים הכחולים.

ארה”ב מתהדרת בהוצאות הבריאות מהגבוהות בעולם, יותר מ- 9000 דולר לאדם בשנה (2), תוחלת החיים של תושביה נמצאת רק במקום 31 בעולם. ישראל שהוצאת הבריאות שלה לאדם היא 2600 דולר בשנה לאדם, נמצאת במקום ה-8 (3) . למרות ההשקעה המטורפת בבריאות ולמרות מכוני המחקר והאוניברסיטאות היוקרתיות העלייה בתוחלת החיים בארה”ב נעצרה ואף מסתמנת בה ירידה(4).

הסיפור של העיירה לומה לינדה שבקליפורניה הוא מאיר עיניים בהקשר זה. בעיירה הקטנטנה (27,000 איש) בחבל סנט ברנרדינו בקליפורניה יש את ריכוז המאמינים הגדול בעולם של זרם  נוצרי הנקרא אדבנטיסטים של היום השביעי (SEVEN DAY ADVENTISTS). יום המנוחה שלהם הוא שבת וחלק מהחוקים והמצוות שלהם כולל הימנעות לחלוטין מסיגריות, אלכוהול, קפה והקפדה על תזונה צמחונית וביצוע הליכות שבועיות בטבע. זוהי קהילה אדוקה מאד המקיימת קשרים קהילתיים חזקים ביותר. תוחלת החיים שלהם היא הגבוהה בארה”ב בפער ניכר מריכוזי אוכלוסייה אחרים. מספר ק”מ לכל כיוון מלומה לינדה חיים להם אמריקאים “רגילים”. תושבי לומה לינדה מבלים את הערבים שלהם בצוותא בחיק משפחותיהם או עם חבריהם, משוחחים, קוראים טקסטים דתיים ורוקדים. באותו זמן בני גילם מבלים מול המחשב צופים בסרט כחול תוך כדי אכילת ג’אנק -פוד, עישון ושתיית אלכוהול. למי יש סיכוי לחיות יותר שנים?

מה עוד אנחנו יכולים ללמוד מהאזורים הכחולים?

• מקור רוב רובן של המחלות והתחלואים הגופניים והנפשיים נעוצים בחוסר התאמה (Mismatch) בין איך שאנחנו חיים לבין איך שהיינו צריכים לחיות. האזורים הכחולים מציבים מולנו מראה הממחישה זאת.

הרפואה המודרנית מנסה לפתור מחלות ותחלואים אלו על ידי תרופות וניתוחים. לא רק שזה לא עובד אלא אף מוסיף לתחלואה עקב רפואת יתר, תופעות לוואי של תרופות והנצחת חוסר ההתאמה.

• קשרי הקהילה ההדוקים והיחס של תושבי האזורים הכחולים לאנשים הזקנים בקהילתם הם אופטימליים. בחברה האינדיבידואליסטית שלנו אנחנו מקדשים הצלחה אישית ועושר אך מזניחים את מערכות היחסים שלנו ודוחקים לבדידות מזהרת את הורינו הזקנים. את הפער הזה בין הרצוי למצוי שום תוסף, תרופה או הליך רפואי או לא ימלאו. אוכלוסיות חרדיות בארץ, למשל, נהנות מתוחלת חיים דומה לאוכלוסייה החילונית. הרגלי התזונה והתנועה שלהם הם גרועים ביותר אך הם מפצים על כך בגדול בקשרים קהילתיים חזקים ובאמונה במשהו שגדול מהם.
• אין צורך להסתבך עם האוכל. באזורים הכחולים אוכלים אוכל מקומי, טרי, עתיר בירקות ואוכלים בצוותא.
• אין צורך בתנוחות יוגה מורכבות או באימוני מרתון מפרכים. תפקוד גופני תקין עד גילאים מופלגים יכול להיות מושג על ידי תנועה יומית בטבע לפי הצורך.
• באוקינווה לא קיים הביטוי “לצאת לגימלאות”. אני ממליץ לצפות בסרטון התיעודי הקצר על ד”ר Ellsworth Edwin Wareham  מלומה לינדה. ד”ר וורהם (1914- ) המשיך לעבוד כמנתח חזה עד גיל 95 .
• העלייה העקבית בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות בעולם המערבי שווה כקליפת השום שכן היא מלווה בירידה תלולה באיכות החיים ובתפקודים רבים. מה תעדיפו להיות? קשיש סרדיני בן מאה הממשיך לרעות עיזים ולטפל במשפחתו וביתו או ישיש ישראלי בן תשעים שיושב בכיסא גלגלים ובוהה כבר חמש שנים במטפלת הפיליפינית שלו מפטפטת בעליזות עם חברתה הטובה שגם היא מלווה בישיש בוהה.

האינסטינקט הראשוני של אנשים רבים השומעים על האזורים הכחולים הוא-” אוקי, מתי יוצאת האניה הראשונה לשם, אני מפליג”. במציאות הרי אף אחד לא מתחיל ללמוד יפנית כדי להגר לאוקינווה. אנחנו אבל כן יכולים ובקלות רבה מאד להביא את אוקינווה אלינו על ידי אימוץ עד כמה שאפשר של המנהגים שלהם או של כל אזור כחול לצורך העניין.

הטיפ השבועי

אני ממליץ לקרוא את המאמר המצוין של נטע גורביץ במוסף הארץ מה-8/12/2017. המאמר סוקר את השפעות הטכנולוגיה הדיגיטלית על חיינו ומציע כמה טיפים להפחתת השפעת הטכנולוגיה על חיינו. אני ממליץ לכולם ליישם במיידי את ההמלצה לכבות את הפלאפון ולהוציא אותו מהחדר כאשר אתם מבצעים משימה חשובה כמו מבחן, או עבודה מורכבת. כמו כן ליישם את ההמלצה להמנע ממולטי-טסקינג (או כמו שזה נקרא TASK SWITCHING) שכן המח שלנו לא ממש יכול לעשות מולטי-טסקינג כמו מחשב. ריבוי חלונות או מעבר ממכשיר דיגיטלי אחד למשנהו נוגסים באנרגיה המנטלית שלנו ומותירים אותנו שחוקים רגשית ומחשבתית וככל הנראה גם פוגעים ממש בחומר האפור (החיוני והטוב) של מוחנו.