” אין מעלית להצלחה, חייבים לעלות במדרגות” (זיג זיגלר)

לעיתים קרובות אני מזהה, לצערי, אצל רבים ממטופלי, אמונה מקובעת שעיקרה: “אני לא מבין דבר ברפואה, תפענח לי את הבדיקות, תגיד לי מה יש לי, תגיד לי מה צריך לעשות”. כמוהם, גם אני מחזיק באמונה דומה, כאשר מדובר במכונית שלי. אני מאמין ומשוכנע בכל ליבי שלא רק שאין לי מושג קלוש במכונאות של רכב אלא אני אף עלול להזיק לאוטו אם ארים את מכסה המנוע ואתחיל לפשפש בקרביו. אלא שמכונאות רכב, לצערי או לשמחתי, לא מעניינת אותי כל כך ולכן אני לא מוכן כרגע להשקיע זמן ואנרגיה בלימוד שלה, ולהתחיל לצמוח ולהתפתח בתחום הזה, למרות שזה היה חוסך לי כמה אלפי שקלים בשנה.

מהצד השני של המתרס, נמצאים אחיי הרופאים, שמצידם לא אוהבים, בלשון המעטה, כשמטופלים מגיעים עם ידיעות שקראו אצל ד”ר גוגל או חלילה מפתחים עניין בבריאותם ומתחילים ללמוד רפואה בצורה חובבנית. אבל הם לא מבינים שכאשר מטופל נמצא עם הגב אל הקיר, זה מה שהוא חייב לעשות!.

למשל בני זוג של חולי סרטן. ראיתי את זה קורה עשרות פעמים. הם מכניסים את עצמם למצב של למידה אינטנסיבית וטוויית קשרים ולימוד המערכת הבירוקרטית הענפה שחולה סרטן פוגש, כי הם רוצים לעזור לבן/בת הזוג. זה וודאי מה שעושים הורים לילד החולה במחלה קשה(1). לימוד הרפואה  “החובבני” ממש מציל או מאריך או משפר את החיים. הם לומדים להסתכל על בדיקות,  מבינים במינונים של תרופות והופכים להיות ממש חלק מהצוות הרפואי המטפל בילדם.

באופן טבעי כאשר אנחנו מפנים זמן ומתחילים ללמוד על הגוף ועל רפואתו, עצם הלמידה עשויה כבר לשנות  לטובה את הבריאות שלנו. גם אם אנחנו עלולים לשלם על כך מחיר (נסבל), בקוצר הרוח של הרופא.

הציר בין המחשבה שאין לי שום סיכוי ללמוד רפואה, ולנסיון להבין וללמוד איך לשפר את בריאותי עובר דרך שני דפוסי מחשבה, הנמצאים ומנווטים את דרכי הפעולה של כל אחד/ת מאיתנו – דפוס מחשבה נוקשה/קשיח (FIXED MINDSET) ודפוס צמיחה (GROWTH MINDSET).

דפוס המחשבה הנוקשה

זהו מונח מטרייה המתאר אמונות מקובעות ולא משתנות שיש לנו. החשיבה היא במונחי שחור/לבן. זה ישמע ככה: ” זה מי שאני”, “אני טיפש, ידעתי” “אני לעולם לא אצליח”. “אני הכי חכם כאן”. “אני סופרסטאר”. “אני בעצם לא כזה מוצלח אבל אסור לאף אחד לדעת”. ” זה הכול בגללה/ו”. “יש לו כישרון מלידה”, “אם זה לא קורה סימן שזה לא היה צריך לקרות”.

כאשר דפוס המחשבה נוקשה הסבילות לכישלון נמוכה וגם הסבילות לדפוסי חשיבה שונים נמוכה. מעבר לאמונות מקובעות אלה, זהו דפוס שמחלחל לכל האישיות שלנו והופך אותנו לנוקשים ולחסרי אמונה בכך שניתן לשנות ולהשתנות. דפוס נוקשה מביא אנשים לצורך מתמיד להוכיח את עצמם, ולחפש בכל מצב אישור לאינטלגנציה, לאישיות ולאופי שלהם.

דפוס צמיחה

את המונח דפוס צמיחה תבעה הפסיכולוגית הידועה פרופסור קרול דווק (carol dweack). היא אפיינה וחקרה רבות את דפוס הצמיחה. דפוס זה מאפיין מאד אנשים מצליחים בכול תחום בחיים וזה ישמע ככה: “אני יכול להשתנות”, “אני עדיין חלש אבל אני אתחזק”, “אני אוהבת ללמוד דברים חדשים”, “אני הולך להשתפר בזה”, “אני יכול להיות פיקח יותר”. “בוא נראה איך אנחנו יכולים להפיק את המקסימום מהשעה הקרובה/מהסגר בקורונה/מהבידוד”. “אני לומד מהטעויות שלי ושל אחרים”.

דפוס הצמיחה מאופיין על ידי אמונה בשינוי וביכולת להשתנות. המחזיקים בדפוס זה מאמינים בצורה מודעת או לא מודעת שתכונות אנושיות (כמו כשרון אינטלקטואלי, כשרון ספורטיבי, יכולת ליצור קשרים משמעותיים, יכולת ללמוד, יכולת לזכור, יכולת להיות בן זוג והורה) יכולות להתפתח, לצמוח ולהיות מטופחות על ידי השקעת זמן ומאמץ ועל ידי עזרה מאחרים.  אנשים המחזיקים בדפוס כזה לא פוחדים כל כך מכישלון כי הם יודעים שזה ידרבן אותם ללמוד ולעבוד קשה יותר והם יודעים גם ללמוד ממנו ולהשתנות בהתאם.

ד”ר דווק הראתה במחקריה (המסוכמים בספרה המאד מומלץ- MINDSET) את ההבדל בין ילדים עם דפוס צמיחה לבין ילדים עם דפוס נוקשה שמתוסכלים בקלות ולא אוהבים להתעסק עם משהו שהם מרגישים שהוא קשה מדי בשבילם. היא הראתה ששינוי דפוס החשיבה יכול לגרום למהפך ממש בחייו של כל ילד ולהביא כיתות באזורים נכשלים וגטאות בארה”ב לרמה גבוהה. היא גם הראתה במחקריה, באמצעות שימוש בבדיקות  MRI מתוחכמות, שדפוס הצמיחה מקושר לפעילות ערה ורחבה יותר של המוח וכך לייצור סינפסות חדשות המעודדות את הפלסטיות והגמישות של המוח. היופי במחקר של ד”ר דווק, הוא שהיא הראתה שמספיקה הרצאה אחת, או סדנה מרוכזת כדי לשנות התנהגות, ולשנות את דפוס החשיבה.

הלך רוח והרפואה

שיטת הדיאגנוזה, שבה משתמשת הרפואה, נכון להיום, נראה לנו כל כך ברורה וטריוויאלית. כל מטופל מקבל אבחנה, והיא לכאורה, קשיחה. זה מה שיש לך. הדפוס הנוקשה של האבחנה משכנע את המטופל שמה שיש לו הוא קבוע ולא יכול להשתנות. גם הרופא בכבודו ובעצמו עלול לחשוב כך. במציאות, דפוס החשיבה הזה הוא רק חלק ממצב שכל הזמן משתנה. ההוויה שלנו על כל מימדיה נמצאת בזרימה ושינוי מתמידים. המדע עצמו בנוי על האמונה שהכול משתנה והכול בר שינוי.  המדע בנוי על התחדשות, יצירתיות, למידה ושיפור. הנוקשות והפסקנות של האבחנה כולאים הן את המטופל והן את הרופא. הגוף, להזכירכם, אינו פסל קשיח אלא נמצא בתנועה ופעולה מתמדת  מתחת לעור שגם הוא מתחדש ומשתנה כול הזמן.

מעמדת התצפית שלי, נראה כי לא מספיק אנשים מחזיקים בדפוס צמיחה לגבי הבריאות שלהם ולגבי היכולת שלהם לשנות ולהשתנות. אלה שמחזיקים בדפוס צמיחה כגישה בסיסית לחיים, לומדים, מנסים ומתפתחים, מתמודדים עם אתגרים וכד’, וודאי משפרים את בריאותם וגם מבטיחים לעצמם יכולת קוגניטיבית מיטבית, עניין ושמחת חיים, לאורך כל החיים ובמיוחד לעת זקנה.

אז איך מעירים את הדפוס הנוקשה והופכים אותו לדפוס צמיחה – הנה כמה טיפים:

*  מודעות עצמית – קודם כל בואו נבדוק בכנות איפה אנחנו מחזיקים דפוס נוקשה, ואיפה דפוס של צמיחה.

אל תדאגו אם תסתכלו פנימה ותראו שהרוב המוחלט של הדעות והאמונות לגבי כל דבר הוא נוקשה ובדרך כלל שגוי וחלקי, ההבנה הזאת מאד תורמת לחיזוק הצניעות שלנו, להופעת הסקרנות שלנו, מרוקנת את הכוס שלנו ומאפשרת למים חדשים לרענן את השלולית הפנימית שלנו.

* קריאה ולמידה כעקרון מנחה בחיים. קל להגיד אבל קשה לעשות. זה מאתגר ביחוד כשאין זמן וחשק, נראה שלא יוצא מזה שום דבר והרבה יותר קל להיעלם לתוך מוניטור שמהבהב תוכניות ריאליטי. קריאה ולמידה לא מצריכים כישרון מיוחד הם רק מצריכים השקעה. אני כבר מזמן הפכתי עקרון זה לדפוס קשיח בחיי ואני נהנה מהתועלת של דפוס קשיח – הרגל מצוין, קבוע שרץ כבר על אוטומט ( כמו צחצוח שיניים).

* לקבל השראה מאנשים שנמצאים בדפוס צמיחה. אנרגיית הצמיחה היא לעיתים מדבקת. ולכן הרצאות, פודקסטים, מאמרים, ספרים, הם דרכים מצויינות להתחבר לאנשים סקרנים עם יכולת ורצון להשקיע ולהתפתח בתחום שלהם. אנשים עם דפוס מחשבה קשיח ישמעו בדרך כלל הרצאה המאשרת את דפוס החשיבה שלהם וימנעו מהרצאות שמאתגרות את דפוס החשיבה שלהם. זה נכון במיוחד ברפואה בה הרוב המוחלט של הרופאים הולכים לכנסים מדעיים של המומחיות שלהם ולעולם לא שומעים הרצאות או קוראים ספרים המערערים על תפיסת המציאות הרפואית שלהם.

* עקרון אי הידיעה – “אני לא יודע.ת” (“עדיין”). אני לא יודע הוא משפט מפתח בזן בודהיזם. זהו המשפט של התלמיד המתחיל. זוהי הקרקע שעליה נבנה הבניין. זוהי הייתה וגם יכולה להיות בכל רגע נתון נקודת ההתחלה של חיינו. המילה עדיין היא מילה מצוינת שאני ממליץ להשתמש בה כמה שיותר- כי היא מזכירה לנו את הזמניות של החיים ומזכירה לנו שהכל משתנה והכל עובר ואסור לאבד תקווה. אני ממליץ להיזהר ממשפט כמו “אני יודע.ת הכל”. זהו משפט שרצח בדם קר אינסוף יחסים בין אנשים.

* מה יוצא לי מזה? באופן טבעי  אנחנו מאד מתעניינים בקופון שנגזור. דפוס צמיחה כדאי וראוי שלא יזיק לאחרים ואולי אף יועיל לאחרים.

רוצח שכיר שמפתח ומשפר את המיומנויות שלו נמצא בדפוס צמיחה. אלכוהוליסט נמצא בדפוס צמיחה של לימוד על סוגי הוודקה והויסקי השונים אך שניהם פוגעים גם בעצמם וגם באחרים.

* פעילות גופנית זה התחום הפשוט והקל ביותר שאפשר לצמוח בו כל ממש חיינו. וזה תחום שלא נעלם כאשר המחשב נכבה או הספרייה נסגרת. כאשר הגוף שלנו לומד לנוע בדרכים חדשות המוח שלנו מצטרף לחגיגה ומייד נכנס למצב צמיחה וגמישות מוחית.

* זיהוי דפוסים נוקשים בזוגיות – דפוס נוקשה בזוגיות הוא בעייתי שכן מעבר לדעות המקובעות והרעילות לעיתים שיש לבני הזוג אחד על השני יש להם גם דעות נוקשות לגבי הזוגיות שלהם. “הוא לעולם לא ישתנה” , “היא לא אוהבת אותי” והמשפט קוטל הזוגיות הידוע- “אם זה קשה סימן שזה לא היה אמור לקרות”. הרצון לצמוח, ללמוד ולהתפתח הן דלק חיוני למערכות יחסים זוגיות.