מבין החושים הרבים והנהדרים שלנו בני האדם, לראיה יש מקום של כבוד. זה אולי החוש המשמעותי ביותר להישרדותינו, וליכולת של בני האדם ללמוד ולתקשר. יחד עם זאת, זה חוש די מוזנח מבחינה בריאותית, אצל רובנו. לכל היותר, נגן עליו במשקפי שמש, או אם נחווה קוצר ראיה, ניגש לאופטומטריסט שיתאים עבורנו משקפיים. מצבים של דלקת נפתרים בטיפות ויותר מזה, מה עוד אפשר לעשות? זו הגישה הרווחת, אבל אני חושב שאפשר לעשות יותר. במיוחד אם מבינים כמה מנגנון הראייה מורכב ומופלא, וכמה ניתן לשכלל אותו ולשמור מפני נזקים ותחלואי הגיל והזקנה. משום מה העין נשארה מאחור כאשר מדובר ברפואה מניעתית ובאורח חיים בריא. פעילות גופנית, תזונה, שינה, ויסות סטרס, תרופות, תוספים ועוד מכוונים למניעת מחלות פנימיות ולהרגשה כללית של חיוניות ותפקוד טוב של מערכות הגוף. תרדו דרומה 5 ס"מ מהעין ותפגשו את השן. השן היא אלופת הרפואה המונעת, ויש לא מעט דרכים למנוע מחלות שיניים וחניכיים, ואת זה כולם מכירים. אז למה העין מקופחת?  

הראיה שלנו, לכאורה שני חורים בגולגולת עם כדור קטן, גלגל העין, שמאפשר לאור להיכנס פנימה ולהירשם במוח שלנו כתמונות – היא סיפור מורכב יותר ששווה להבין. 

האור מתחיל את המסע שלו בחדירה דרך השיכבה הראשונה של העין שפוגשת אותו – הקרנית. הקרנית השקופה מפקסת את האור. מייד אחרי הקרנית מגיע האישון שהוא בעצם חור המוקף על ידי מבנה הנקרא הקשתית. מיד אחרי האישון האור שנכנס פוגש את העדשה. לכולנו יש זוג משקפיים פנימיות עם עדשות. אבל אלה עדשות ביולוגיות. כלומר הן גמישות ומחוברות לשרירים הנקראים שרירים סיליאריים בזכותם אנחנו יכולים לכווץ ולמתוח את העדשה בהתאם למרחק של מה שאנחנו שמים לב אליו. 

השרירים הסיליאריים, מכווצים את העדשה שנעשית עבה וקמורה יותר ויכולה לרכז את האור שמגיע מקרוב יותר (כרגע שרירי העדשה שלכם מכווצים אם אתם קוראים את הטקסט בפלאפון או במחשב. אם היה לכם מקרן קולנוע והייתם מקרינים את הטקסט על מסך קולנוע גדול במרחק 20 מטר מכם העדשה היתה משטתחת והשרירים הסיליאריים היו רפויים).

דרך העדשה האור ממשיך את דרכו דרך הנוזל הפנימי השקוף שממלא את כדור העין ופוגע בדופן האחורית של גלגל העין –  הרישתית. 

הרשתית היא אוסף של תאי עצבים רגישים לאור ועל ידי ההוקוס פוקוס שהם מבצעים הם ממירים את האור לסידרה של פולסים חשמליים עדינים שרצים במוח עד למרכז הראיה במוח העורפי. 

גלגל העין המדהים הזה, עם השרירים הסילאריים, הרשתית הקרנית וכל הג'ז הזה, מחוברים בעצמם לשרירים שמחזיקים אותו, ומאפשר לעיניים לזוז לכל הכיוונים. לכל עין – שישה שרירים כאלה. 

שרירים אלה מאפשרים שני סוגי תנועה;

הראשונה, תנועת רדיפה/מעקב. השרירים מזיזים את העיניים לאותו כיוון ביחד בסנכרון עם הראש כדי לעקוב אחרי אובייקט שזז בסביבה. כמו על ציפור שעפה בשמים, או כדי לקרוא את המשפט הזה מתחילתו בימין לסיומו בשמאל.  

התנועה השניה שהשרירים המחזיקים את גלגל העין אחראיים לה היא ההתמקדות/ההתכנסות. זה מה שהשרירים יעשו כדי להתפקס על עצם קרוב, שלא זז. 

כשהעסק עובד כמו שצריך, מי חושב על זה בכלל. אך הבעיה היא שבמקרים רבים, כבר בילדות, הריקוד העדין שבין האור לעין, עלול להשתבש. במקרים אלה יהיו בעיקר טעויות של תשבורת (כן, יש מילה כזו בעברית – תרגום של REFRACTIVE). אלו מצבים בהם העין לא מסוגלת לרכז את האור בדיוק על הרשתית. זהו מצב שכיח שנקרא קוצר ראיה. בגלאים המבוגרים, המצב ההופכי יקרא רוחק ראיה (או זוקן ראיה, כדי להעליב). 

בנוסף, מחלות כמו קתרקט, ניוון רשתית ופגיעה סוכרתית ברשתית, שכיחות מאוד בגיל מבוגר. 

אז מה עושים?

שלוש המלצות לשמירה על בריאות העין ועל ראיה חדה:

1.  תנו לעיניים שלכם שמש!

אור השמש, וליתר דיוק, החלק האדום בספקטרום, חיוני לתפקוד תקין של העין. העיניים משוועות לאור טבעי ולכן אני מפקיד בכל יום להיות לפחות שעה מחוץ לבית וללא משקפי שמש, כדי לאפשר לאור השמש להיכנס באופן ישיר לעיניים. 

מניעה או הימנעות מאור שמש ישיר גורמת לירידה בחדות הראיה. זו הסיבה, למשל, לכמות הרבה של מרכיבי המשקפיים בחברה החרדית(1). 

בסדרת מחקרים מבריקה(2) הראה החוקר האנגלי ד"ר גלן ג'פרי כיצד אור אדום למשך מספר דקות ביום יכול לשפר את הראיה. ד"ר ג'פרי מצא שהחשיפה הטובה ביותר לאור היא דווקא בבוקר. 

זה זמין, לא קל, זה בחינם – תנו לעיניים שלכם אור שמש ישיר ונטול פילטרים של משקפי שמש. 

2.  שרירי העיניים הם שרירים ככל שרירי הגוף. כלומר, יש להפעיל אותם, לאמן את טווחי התנועה שלהם, ולתת להם מנוחה בין לבין. 

איך מאמנים? קצת מודעות, קצת תשומת לב וכל אחד מכם יכול החל מעכשיו לתרגל את טווחי התנועה של גלגל העין. אפשר פשוט להסתכל ימינה/שמאלה, למעלה/למטה, לעשות סיבובי עיניים בכיוון השעון ונגד כיוון השעון. ובשמיניות. אם תתחילו תשימו לב כמה מהר השרירים האלו מתעייפים. כמו אחרי אימון ראשון. ככל שתאמנו, יתעייפו פחות. אני משלב את התרגול הזה בזמן פעילות גופנית, אבל גם בין מטופלים בקליניקה. 

לכבוד אימון העיניים, טרחתי והפקתי בכוחות עצמי סרטון קצר ביוטיוב – אתם מוזמנים לתרגל איתי בלינק. 

בחיים המודרניים העיניים שלנו מעבירות שעות רבות בהתמקדות במסכים. מבחינת העין זה אומר עדשה מכווצת רוב היום ושרירי עיניים שעובדים כל הזמן בהתמקדות.  המחסור בתנועה מורגש לא רק בגוף שיושב יותר מדי אלא גם בעין. עין ללא תנועה עם שרירי עדשה מכווצים, בנוסף לעומס מידע ואור מסכים כחלחל, יגרמו לתופעה ההולכת ורווחת – עייפות דיגיטלית. אם אתם סובלים מראייה מטושטשת בסוף היום, כאבי ראש, קושי בריכוז וכדומה – תנסו פשוט לתת לעיניים קצת מנוחה. המנוחה לשרירים הסיליאריים לא פחות חשובה מהאימון עצמו והיא נעשית כאשר אנחנו מרימים את הראש מהטלפון, למשל, ומתמקדים באופק הרחוק. רק ככה יכולים השרירים הסילאריים להרפות מההתמקדות ולנוח. 

נתקלתי ברשת לא מזמן בשיטת ה- 20-20-20 (ובעברית 20-6-20). שמזכירה בכל  20 דקות להתנתק מהמסך להסתכל למרחק 6 מטר (20 רגליים)  למשך עשרים שניות. 

3. תוספי תזונה. הרשתית היא למעשה חתיכה קטנה של המוח שלנו שיוצאת החוצה מהגולגולת. בגלל שהיא חשופה לאור והתאים שלה לא מתחלפים כלל, בניגוד לתאים האחרים שלנו שחשופים לאור – תאי העור, היא חייבת להגן על עצמה מהנזק שנגרם על ידי המקטע האולטרסגול של האור. אחת הדרכים היא ריכוז של נוגדי חמצון עוצמתיים שנמצאים בריכוז מאד גבוה רק ברשתית. מחקרים מגלים שנטילה יומית של נוגדי חמצון מגינה על הרשתית מניוון ומשפרת את תפקודה(3,4). תוספי המזון שאני נוטל הם לוטאין, זאקסנטין ואסטקסנטין(פוסט בנושא תוסף התזונה היעיל מחקרית הזה, כבר מתבשל). הרשתית, כאמור, מורכבת מתאי עצבים ששייכים למוח ולכן כנראה שמה שטוב לרשתית טוב גם לבריאות של המוח עצמו.